החצר- הגדולה על שלל מרכיביה, תוכננה כיחידת- משק שלמה, ע"י האדריכל אלכסנדר ברוולד, והוקמה עוד בתק' הקואופרציה, בשנת 1912. עם בואו של הקיבוץ למקום, בתי- האבן שמשו למגורים. בבית- הגדול, בקומה התחתונה שכנו: החיות, המחלבה, הנגרייה, המסגרייה, הסנדלרייה, חדר- קריאה והמחסנים. בקומה העליונה היו מתבני החציר והקש. בהמשך, הוסבה הקומה העליונה למגורים ולכתות- לימוד. בצמוד לבית- הגדול במזרח, היה האסם. הבית המערבי (שהוקם לאחר מכן במקום סככת המכונות החקלאיות ומוכר היום כ'קפה גולדה') שימש למגורים, ובהמשכו המאפייה, המרפאה, חדר- האוכל הראשון, ובית נוסף שנבנה למגורים. (שני בתי- המגורים בצלע המערבית של ה'חצר' נבנו במהלך תק' הקבוצות.) במרכז ה'חצר' נבנה מגדל- המים היפיפה, שניכן בשתי סגולות: הראשונה, היותו מגדל- המים הראשון בארץ שנבנה על גבי עמודים. השנייה, היה זה מגדל- המים הראשון בארץ שמוקם במרכזו של ישוב כפרי. [עד אז בלבו של כל ישוב כפרי היה שובך- יונים, ששימש להבאת זבח לבית- המקדש בשלושת הרגלים. העשירים היו מביאים עגל, מעמד הביניים היה מביא כבש, והעמך היו מביאים יונה.] מיקומו של המגדל בלב- הישוב הפך לסמל של ההתיישבות. בעת מלחמה היו מכוונים את האש אל המגדל ומנקבים אותו, וזאת בכדי להשאיר את הישוב ללא מים. בין רגליו של המגדל היו בנויות שלוש שקתות (בצלע המזרחית, הדרומית והמערבית) שמהן השקו את הבקר. במרכזו, על גבי האדמה, נבנו מאוחר יותר שלוש רגלים מבטון שעליהן הונח כלי גדול מנחושת. כלי הנחושת שימש תחילה לכביסה (עוד לפני שהיו מכונות כביסה. עמד מזרח לחצר.) אח"כ סטפן העמידו לקישוט על 3 רגליים, וסידר לו ברז לשתיית מים לבני- אדם. אח"כ שימש הכלי לדגי- נוי, ולבסוף שימש כעציץ צמחים. לפני שנים לא רבות הוא פשוט נגנב, וכעת נותרו רק 3 הרגלים. (על מגדל- המים סיפרו שלמה שדיאור ויורם מן.)