קטעים ערוכים מתוך ספר מרחביה. 

כתבה צביה צמרי

... ב- 20 בנובמבר 1929 עברו למרחביה אחרוני החברים, יחד עם 5 ילדים קטנים, מהם 3 בני חמש- שש (אוכמא ואומניהו לבבי, רחל יערי,) ו- 2  תינוקות (שלומית ורדי ואמוץ וייץ.) שלושה ילדים נחמדים ועירניים ירדו מן העגלה שהביאתם מתחנת הרכבת בעפולה. קריאות אושר פרצו מפיותיהם. 

כאחד הקיבוצים המייסדים הוותיקים, שימשה מרחביה מעבדה לניסיון חדש בחינוך, הוא החינוך המשותף, המבקש להגשים את מיטב השאיפות האנושיות מתוך אמונה באדם ובחברה הסוציאליסטית. חיינו הקולקטיביים היו קרקע פורה למשתלת החינוך החדש. כיוצאי תנועת- נוער חלוצית, אשר דוגלת בשחרור האדם וחידוש פני החברה, השלכנו את יהבנו על חינוך הבנים. בעיות החינוך העסיקו לא רק את המחנכים, כי אם גם את הציבור כולו. כבר עם הולדת התינוק הראשון, רקמנו תכניות מפוארות, על 'אדם העתיד' שלנו, בו יחוברו יחדיו כל הטוב והיפה... 

ב 25 באפריל 1931 עברו הילדים הראשונים -  רחל יערי, אוכמא ואמניהו לבבי – וילדי מזרע, למשמר העמק. גם אני עברתי להמשיך בהוראה וחינוך.

בינתיים גדלו הפעוטות במרחביה. קצב הילודה גבר, ותוך חמש שנים הגיע מספר הילדים לחמישים.